פסק-דין בתיק עפ"ג 7618-10-12

ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 02.09.12 בת"פ 28027-01-12 אשר גזר על המערער (בעפ"ג 19651-10-12) מאסר בפועל לתקופה של 32 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים למשך שנתיים בגין כל עבירה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). המערער בעפ"ג 19651-10-12 מערער על חומרת העונש והמדינה (שהיא המערערת בעפ"ג 7618-10-12) מערערת על קולתו. למען הסדר המערער בעפ"ג 19651-10-12 ייקרא להלן: "המערער" והמערערת בעפ"ג 7618-10-12 תיקרא: "המדינה".

המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בשישה אישומים שונים בעבירה לפי סעיף 117(א)(5) לחוק; עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק; עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק; 17 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק; שתי עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק; 14 עבירות לפי סעיף 117(א)(14) לחוק ועבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום עולה כי בין השנים 2006-2009, בעת שהיה המערער מנהלן הפעיל והרשום של החברות "אגיר חברה ופיתוח בע"מ", "א.ד. ליאור עבודות" ו"לוריטאן סחר ושירותים בע"מ" הוא הוציא 214 חשבוניות שסכום המס הכלול בהן היה בסך של 2,064,521 ש"ח. זאת, מבלי שהיה זכאי לעשות כן, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוצאו החשבוניות, תוך שהרשה למקבל החשבוניות להשתמש בהן לצורך קיזוז חשבוניות שלא כדין והכל באמצעות מרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס. בנוסף, המערער לא דיווח על מלוא עסקאותיו בדו"חות התקופתיים שהגיש לרשויות מע"מ בשם חברת "אגיר בניה ופיתוח בע"מ" והשמיט מס בסך של 2,230,072 ש"ח. כן, ניכה המערער בדו"חות אלה תשומות בסך 123,227 ש"ח מבלי שהיו בידיו חשבוניות מס כדין. עוד עולה מכתב האישום כי בדו"חות תקופתיים שהגיש המערער בשם חברת "א.ד. ליאור עבודות" הוא ניכה תשומות בסך 793,340 ש"ח מבלי שהיו בידיו חשבוניות כדין. המערער גם הוציא 14 חשבוניות של חברת "לוריטאן סחר ושירותים בע"מ" שסכום המס הכלול בהן היה בסך של 97,953 ש"ח, גם זאת מבלי שהגיש דו"חות תקופתיים לרשויות המע"מ. המערער גם נמנע מלהתייצב לחקירה על אף שנתבקש לכך, השתמש בזהות אחיו בכדי לחמוק מחקירה ומעצר, שיבש מהלכי חקירה מתוך כוונה לסכל את ההליך המשפטי נגדו ובסופו של עניין נעצר עד תום ההליכים.  בסופו של דבר הורשע המערער על פי הודאתו.

בגזר דינו נתן בית המשפט קמא משקל מיוחד לשיקול ההרתעה והצורך בהטלת תקופת מאסר ממושכת על המערער. זאת, לאור חומרת העבירות שבוצעו, תקופת ביצוען ומימדיהן הכספיים המלמדים על שיטתיות המעשים. בית המשפט גם ציין כי פעולות המערער לשיבוש מהלכי המשפט בניסיון לחמוק מאחריות, מחייבות ענישה מרתיעה של מאסר ממשי בפועל. במסגרת השיקולים גם ניתנה הדעת לעברו הפלילי של המערער העומד לחובתו כמי שהורשע בעבירה של הפרעה לשוטר והתחזות במטרה להונות, כשמנגד אין לו עבר פלילי קיצוני המחייב כשלעצמו החמרה בענישתו. כך גם נשקלו נסיבותיו האישיות של המערער. נקבע כי לא הובאו אסמכתאות לטענה שהמערער הינו חולה סופני ולפיכך הנסיבות אינן מהוות שיקול לקולא, ובהתחשב באופי העבירות שנעברו גובר משקלו של שיקול ההרתעה. מאידך הודאת המערער בכתב האישום והבעת החרטה על מעשיו היוו נסיבה להקלה בעונש אך לא כזו המונעת הטלת מאסר בפועל.

בערעורו טען המערער כי יש להקל בעונש המאסר שהוטל עליו היות והמדינה הפעילה אכיפה בררנית משהוגש כנגדו כתב אישום בעוד שכנגד מעורבים מרכזיים אחרים במעשים לא ננקט כל הליך. כך, לא הופעלה כל סנקציה כנגד מר מאזן רשאק ומר מחמוד עוואד, מי שפעלו יחד עם המערער להוצאת החשבוניות שלא הוגש בגינן דיווח והחשבוניות שהמערער לא היה רשאי להוציאן. באופן דומה גם לא ננקטה כל פעולה כנגד בעל החברות אשר קיבל את אותן חשבוניות, מר בוקי בועז, ואשר היה הנהנה העיקרי מהוצאתן, לאחר שקיזז בגינן מע"מ והופחת לו מס ההכנסה. כמו כן, כפי שנטען בטיעונים לעונש בבית משפט קמא, דו"חות החברות החסרים מולאו והוגשו על ידי רו"ח חטיב ניזאר אשר ייצג את החברות וכל פגם בדו"חות היה בידיעתו המלאה. ואולם, כתב האישום אשר הוגש כנגד רו"ח ניזאר אינו מתייחס לדיווחי החברות החסרים בהם הואשם המערער בכתב האישום.

המערער טען עוד כי שעה שלא ננקטו הליכים פליליים או אזרחיים כנגד מר בועז והחברות שבבעלותו ולמעשה לא מוצו הדרכים לגביית המס, המדינה מושתקת מלטעון טענה כל שהיא הנוגעת לסילוק המחדל. יתרה מזאת, הכספים אשר לא הועברו לרשויות המס, לא נכנסו לכיסו של המערער, אלא  שימשו לפעילות העסקית של החברות שניהל ולהתמודדות עם התחרות הקשה השוררת בתחום השיפוצים והבנייה. המערער הוסיף כי חרף הצעתו של בית משפט קמא כי יודה בכתב האישום ועונשו יוקל, וחרף העובדה שנאמר בגזר הדין כי ניתן משקל של ממש להבעת החרטה על ידו, גזר הדין לא התחשב בהודייתו והטיל עליו עונש כבד וחמור במיוחד. גזר הדין גם לא נתן משקל ראוי לעברו הנקי בתחום עבירות המס, ולנסיבותיו האישיות שבכללן היותו אב לארבעה, הקשיים הכלכליים והבעיות ביחסים עם אשתו שנתעוררו עקב מאסרו ורצונו הכנה להשתקם. גם לא נשקל באופן מספק מצב בריאותו הקשה לגביו ניתן להתרשם מאבחנה רפואית שניתנה על ידי הרופא המטפל בו, ולפיה הוא סובל מסכרת כרונית, יתר לחץ דם וסרטן שבגינו קיבל טיפולים כימותרפיים. הוא נמצא בבית המאסר מזה כ- 11 חודשים ושם הוא מקבל טיפול לקוי, מכאן שיש להתחשב במצבו הרפואי המעצים כל עונש מאסר אשר יושת עליו. לבסוף הפנה המערער לפסיקה ענפה המלמדת כי גזר הדין שהוטל עליו, חמור במיוחד ואינו מידתי.   

באשר לערעור שכנגד טען המערער כי היה ובית המשפט יטיל עליו קנס, הרי שיש מנגד לקצר את תקופת מאסרו.

מנגד, ערערה המדינה על קולת העונש שאינו נושא חיוב בקנס. היא הדגישה כי המערער נעצר עד תום ההליכים לאחר שהשתמש בזהות בדויה ובמשך שנתיים נעשו ניסיונות לאתרו. רק בדרך מקרה נעצר המערער והובא לדין. בית משפט קמא גם לא נתן משקל מספיק לנזק שגרם המערער לקופת הציבור ולעובדה שמחדלו טרם הוסר ואף לא יוסר לעולם. לפיכך, טעה בית המשפט כשלא הטיל על המערער קנס שיש בו אלמנט של הרתעה והוא מרכיב אינטגראלי בענישה על עבירות כלכליות. הטלת קנס על החברות שניהל המערער, שהינן חברות שאינן פעילות, אין בה די להשגת התוצאה הרצויה. כמו כן, בית המשפט לא התחשב בתסקיר שניתן לבקשת המערער ולפיו הוא לא לקח אחריות מלאה על מעשיו. נוסף על כך הובאה פסיקה המתייחסת בחומרה לעבירות מס בכלל ולעבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות בפרט, והנוקטת מדיניות ענישה המטילה בעניינן עונשי מאסר בפועל וקנסות מכבידים. לפי מדיניות זו נטען כי העונש שהוטל על המערער איננו חריג, וודאי שלא כך, בהתחשב בשיטתיות בה בוצעו העבירות, היקפן וניסיונות המערער לחמוק מחקירה. לעומת זאת, הפסיקה המקלה שהציג המערער מתייחסת למקרים שלגביהם שונה החוק, ולכן בגין עבירות שנעשו לפי אותו חוק ששונה, נדרשו עונשים מקילים.   

לדברי המדינה גם אין ממש בטענות המערער לאכיפה בררנית. כתב האישום כנגדו הוגש באופן מזורז על פי הנהוג במקרים בהם מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים. לעומת זאת, עניינו של מר בועז מצוי בהליך חקירה רגיל וטרם הוחלט אם יוגש כנגדו כתב אישום. ממילא, נטל הראייה הדרוש להוכחת מעורבותו של מר בוקי בועז הוא אחר מזה הנדרש בעניינו של המערער. עוד נטען כי כנגד רו"ח ניזאר הוגש כתב אישום בתיקים אחרים ובתיק שנוהל כנגד המערער לא נמצאו ראיות לפיהם הגשת הדו"חות החסרים נעשתה תוך רשלנותו של רו"ח ניזאר ושלא בידיעת המערער. יתרה מזאת, טענה זו אף לא נטענה בבית משפט קמא היות והמערער הודה בכתב האישום ולא התנהלו הוכחות בתיק. באשר לטענת המערער בדבר מצבו הרפואי, הוזכר כי ב"כ המערער נדרש על ידי בית משפט קמא להמציא מסמכים התומכים בטענתו. ברם, אסמכתאות אלה לא הועברו עד היום והאבחנה הרפואית עליה הוא מתבסס, איננה עדכנית ולפיכך לא ניתן ללמוד ממנה דבר.

החלטנו לדחות את ערעור המערער ולקבל את ערעור המדינה.

ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בעונש שהוטל בערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או כאשר העונש שנגזר חורג באופן משמעותי מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. כמו כן, ההלכה בעבירות מס היא כי יש להדגיש את האינטרס הציבורי וכי יש לנהוג עם מבצעיהן בחומרה (השוו ע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 345; והשוו ע"פ (מחוזי-י-ם) 5083/09 לשכה משפטית לאגף המכס ומע"מ נ' זלבאני, מיום 2.2.10).

במקרה זה בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין ולקח בחשבון את חומרת העבירות והיקפן מחד גיסא, ואת נסיבותיו האישיות של המערער והודאתו מאידך גיסא. לא מצאנו בנסיבות העניין שבית המשפט חרג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, בפרט על רקע ריבוי העבירות, תקופת ביצוען, היקף סכומי המס שנגזלו מקופת המדינה ומאמציו של המערער לחמוק מאחריות לאחר שנפתחה חקירה כנגדו. אדרבא, אף שנקבע כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן מהוות שיקול לקולא וחרף העובדה שמחדלו טרם הוסר, אנו סבורים שבית המשפט בא לקראת המערער. אנו סבורים גם, כי היה מקום להטיל על המערער קנס כספי, שכן קיימת חשיבות שבעבירות מסוג זה, מעבר להטלת עונש מאסר הכרוך אף הוא באובדן כספי, שהנאשם יבוא על עונשו גם באופן כלכלי ישיר. עם זאת, אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשם ולכן הקנס שיוטל על המערער, יוטל בנסיבות העניין במתינות.

סופו של יום, ערעורו של המערער נדחה, ובנוסף לעונשים שהוטלו על ידי בית משפט השלום, אנו מטילים על המערער קנס כספי בסך של 100,000 ש"ח. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 7.2.13 ובכל שבעה לחודש אחריו. אי תשלום מנה אחת של הקנס יעמיד את היתרה הבלתי משולמת לפירעונה המיידי ובגין אי תשלום כל מנת קנס בשיעור 10,000 ש"ח שלא שולמה, המערער ישא עונש מאסר בפועל של 12 יום.

ובשולי הדברים נציין כי חזקה על שירות בתי הסוהר שימצא פתרון הולם לבעיותיו הרפואיות של המערער.

ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.